יום שישי, 31 באוגוסט 2012

למה לא בקרנו בשער טיטוס


אחד הנושאים אשר מטריד את מנוחתם של בימאים, מורים, וחוקרים של השואה היא שאלת השימוש בחומרים שיצרו הנאצים ככלי עזר לזיכרון השואה. האם מותר להשתמש בסרטים שצילמו צוותי תעמולה בגטו טרייזנשטאט על מנת ללמד ילדים על השואה? ומה עם תמונות שצילמו חיילים גרמנים בחופשה בגטו וורשה? (    http://www1.yadvashem.org/yv/he/exhibitions/warsaw_ghetto /german_soldier.asp     

מצד אחד התמונות הרבות מהוות פעמים רבות את הזיכרון הויזואלי היחידי ממקומות ואירועים מסוימים במהלך השמדת היהודים, ושימוש בהם מאפשר להמחיש את המציאות שהתקיימה בגטאות, ובמחנות הריכוז וההשמדה. מצד שני- האם אין כאן כניעה ותמיכה בנקודת מבטם של המרצחים, והנצחת הזוית שלהם- באופן הממשי ביותר - כלפי היהודים, וכלפי השמדתם.

קלוד לנדסמן, בסרטו התיעודי "שואה" נוקט עמדה קיצונית בנושא. הוא בחר שלא להשתמש באף חומר מצולם מתקופת המלחמה, ותשע וחצי השעות של סרטו מהוות ראיון אחרי ראיון עם הניצולים עצמם, ועם עדי ראייה נוספים - רובם םולנים אשר התגוררו סמוך לגטאות ולמחנות. במילים אחרות, לנדסמן בחר להביא את הקולות של הקרבנות ולא של המרצחים, ולוותר על הזיכרון הויזואלי שהצטבר משנות המלחמה.

במקרה של השואה ומלחמת העולם השניה, ניתן להתלבט לגבי השימוש בחומרים ויזואלים כדי לזכור או להבין ולראות מה היה "שם". אבל טראומות אחרות בהיסטוירה של העם היהודי לא זכו לתצלומים או ציורים, והעם היהודי השתמש באמצעים כתובים - עדויות, קינות, תפילות, וסיפורים, כדי לזכור את מסעות הצלב, גירוש ספרד, ואת חורבן בית המקדש הראשון והשני

ובכל זאת, בעוד אין עדויות ויזואליות מצד היהודים בזמן החורבן של בית שני, הרומאים בטובם כן הותירו לנו עדויות ויזואליות שונות המבטאות את הניצחון הרומאי על המרד בפרוביניקיה יהודה, ביניהם המטבע "יהודה הכבושה" שנטבע ברומא בזמנם של אספסינוס וטיטוס, וכמובן שער טיטוס. 
 
http://upload.wikimedia.org/wikipedia/commons/b/ba/Sestertius_-_Vespasiano_-_Iudaea_Capta-RIC_0424.jpg

יהודה הכבושה http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%A7%D7%95%D7%91%D7%A5:Sestertius_-_Vespasiano_-_Iudaea_Capta-RIC_0424.jpg

במטבע, כמו גם בשער, הרומאים בטאו באופן ויזואלי את נצחונם מול המורדים היהודים במזרח התיכון, ועצבו סמלים ויזואלים של יהודה ששרדו עד היום. באופן פרדוכסלי משהו הציונות השתמשה בסמלים הרומים האלו עבור עצמה. כך לדוגמא בפרסומת המוכרת של זאב רבן (המוצגת היום במוזיאון ישראל) "come to palestine". 
השימוש הכי מפורסם בעיצוב הרומאי מופיע כמובן בסמלה של מדינת ישראל- המנורה שנבחרה מתוך ההצעות הרבות שהוגשו לוועדה - היא המנורה המופיעה על שער טיטוס. 

האם המנורה באמת נראתה כפי שהיא מיוצגת בשער טיטוס? בין היא מהווה תיאור מדויק ובין אם לא, מדינת ישראל (והציונות) בחרה להשתמש בסמלים רומאים על מנת לבטא את הניצחון והתקומה ההיסטוריים על האימפריה שהשמידה את המדינה היהודית ה(סמי)עצמאית שקדמה למדינת ישראל. 

כיום, שער טיטוס הוא אחד האתרים המופיעים על המפה של התיירות היהודית ברומא. בתור הייצוג הכי "אותנטי" לחורבן ולגלות של בית שני, הוא מהווה מעין דרישת שלום מאת אותם שבויים יהודים הנושאים את כלי בית המקדש שהונצחו במצלמתו של האמן הרומאי... 

אבל, נשאלת השאלה מדוע עלינו ללכת להביט ביצוג הויזואלי של המרצחים, של הרומאים אשר בחרו לייצג בצורה בה הם רוצים את הניצחון. האם איננו תומכים בהם בעליה לרגל אל השער חסר החשיבות הזה? האם מדינת ישראל מבטאת ניצחון על הרומאים כאשר היא מאמצת את העיצוב שלהם עצמם כסמל שלה? האם יהודה משתחררת או נשארת כבושה כאשר היא נושאת לכל מקום פרט משער הניצחון הממוקם ברומא?

בין ההצעות שנדחו לסמל המדינה, היתה הצעתם של דוד ושכטר שהתבססה לא על מקור רומאי אלא על פסיפס מבית הכנסת ביריחו שכלל מנורה, לולב, ושופר, והמילים "שלום על ישראל". דוד ושכטר לא ידעו כי בהצעתם הם יכלו להתבסס גם כן על מקור רומאי. בשנת 1961 התגלה בחפירות ברומא (המטרופולין) באתר בו שכנה עיר הנמל של רומא - אוסטיה אנטיקה - בית כנסת מהעתיקים ביותר בעולם. בית הכנסת מתוארך לראשית המאה הראשונה לספירה, וככל הנראה הוא הוקם לפני חורבן הבית השני. בבית הכנסת - הפונה (כמו בתי כנסת עתיקים אחרים בישראל - כמו במצדה לדוגמא) מערבה - ישנו מתחם בו ככל הנראה שכנו ספרי התורה, ובעמודים הראשיים (התומכים בגג) של מתחם זה התגלה תבליט מנורה, ולצידה ארבעת המינים ושופר. 
 
http://upload.wikimedia.org/wikipedia/he/a/a0/Presenza_OstiaAntica_500.jpg
 
תבליט המנורה מבית הכנסת באוסטיה-אנטיקה  http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%A7%D7%95%D7%91%D7%A5:Presenza_OstiaAntica_500.jpg
 
בביקורינו האחרון ברומא, לא הלכנו לראות את שער טיטוס ואת פרויקט עיצוב הזיכרון הרומאי לניצחון על יהודה, אלא לבית הכנסת היהודי של אוסטיה אנטיקה. לבית כנסת של קהילה שחיה מרחק רב מישראל ומבית המקדש, אך בחרה לייצג אותו - את המנורה, ארבעת המינים, והשופר של בית המקדש - במרכז מקדש המעט שלה. דרישת השלום הויזואלית מיהודים שעיצבו את המנורה בעצמם, ושמרו על הסמלים הויזואלים הפשוטים האלה בלב התרבות הרומאית מלאת הפסלים, ריגשה אותי יותר (יתכן) מלסקור את תבליט התעמולה הרומאי העתיק של האומה אשר (למרות ענוותנות פנימית פה ושם)
 ' החריבה את ביתינו, ושרפה את היכלינו, והגליתנו מארצינו'. 
 
 ------------------------------------------
 
 גלוי נאות.
 
 לפני מספר שבועות ביקרנו ברומא, ומצירוף של סיבות שונות לא הספקנו להכנס לפורום בביקור הנוכחי
והסתפקנו בצפיה בשער מאחורי הגדר במרחק של כמה מטרים, וזהוי אפשרי של הקצה של המנורה.
אבל מכיוון שהרבה יותר נעים להסביר פיספוס כאקט שנובע מעיקרון, הרי לפניכם ההסבר האמיתי למה בשום פנים ואופן לא רצינו לראות את שער טיטוס. את המצור על לכיש במוזיאון הבריטי כן ראינו, למרות העיצוב האשורי:)