"שליט הוא מי שבידו הסמכות להכריז על
מצב חירום (state of exception)" כך טען קרל שמידט, משפטן ותיאורתיקן גרמני, שבמידה רבה היווה את
מקור ההצדקה המשפטית להפיכת רפובליקת ויימאר למדינה בשלטון הפיהרר. עבוד שמידט,
שהציע את ההגדרה בספרו "תיאולוגיה פוליטית", הסמכות להכריז על מצב חירום
חשובה דווקא בדמוקרטיה, שצריכה רשות שלטונית חזקה שתוכל לשמור על הסדר בבלגן של
קבוצות ומטרות יריבות שמתקיים בדמוקרטיה. עבור שמידט, שויימאר בה חי כמעט ונכבשה על
ידי הפיכה קומוניסטית, שדוכאה על ידי מיליציות של "מתנדבים" מהימין, ונקרעה בין
קבוצות שונות מול חולשה של השלטון המרכזי, היכולת להכריז על מצב חירום- שלמעשה
מתיר שימוש בכוח לצרכים פנימים של המדינה, והשעיית החוק הרגיל, הוא אולי הפתרון
המרכזי שנדרש לווימאר. אפילו אחרי תום מלחמת העולם שמידט לא התנצל על תמיכתו
בנאצים, אם כיהמצדדים בזכותו טוענים שהוא רמז לכך שהוא חשש לחייו אם יביע ביקורת.
את התובנה הזו של שמידט, יחד עם קורטוב של פוקו, לקח ג'יאורג'יו אגמבן, שטוען כי
נקיטת "מצב חירום" המשעה את החוק, הופך לפעולה הכי מצויה של מדינות
מודרניות. עבוד אגמבן, באופק הקוטבי לשליט, שנמצא מעל החוק- היות והוא/היא יכולה
להכריז על השעייתו במצב חירום – נמצא האינדיוידואל שהמנגנונים, הממסד, והגופים
השליטים של החברה המודרנית מוצאים מחוץ לחוק, שאגמבן מכנה "הומו סאקר Homo Sacer" האנוש הקדוש. הקדושה כאן איננה במובן
החיובי של המילה בשלון העברית, אלא רק במובן המינימליסטי של מי שהוא מחוץ לחברה
האנושית. לפי אגמבן, אם כן, ה"אנוש הקדוש" וה"שליט" משקפים זה
את זה מחוץ לחוק, ובמדינה המודרנית יותר ויותר בני אדם נמצאים בקטגוריה של
ה"אנוש הקדוש". מה זה אומר
להיות homo sacer? זה אומר
להיות מישהו שהכוחות ה"שולטים" של המדינה הכריזו עליה כנמצאת, זמנית
כמובן, מחוץ לחוק – והחוק לא חל עליה. בשביל אגמבן מדובר בחוק החברתי שמקנה לפרט "זכויות
אזרח" והגנה מפני עריצות הרשויות. במובן הזה, פליטים הם דוגמא מצוינת עבור
אגמבן- שכן הם נמצאים בסטטוס שבו הם מחוץ ל"חברה האנושית" במדינה בה הם
מחפשים בית (או מקלט), והמדינה מרשה לעצמה לטפל בהם בכלים של "מצב
חירום", שמרשים למדינה לפעול באופן שבו היא לא היתה פועלת כלפי אזרחים
"מלאים" שלה. כך גם אגמבן מבקר את הכלא האמריקאי בGuantanamo bay (כמו לדוגמא כאן ) שם המדינה האמריקאית "השעתה" את
החוקים שלה בתוקף "מצב חירום" מסוים, והרשתה לעצמה להתייחס לאסירים
באופן שלא היה מתקבל כחוקי בתוך גבולות ארה"ב עצמה.
כאמור, אחת הטענות המרכזיות של אגמבן היא שהמצב המודני מתאפיין בכך
שמצב החירום – היוצא מן הכלל- הופך למצב הקבוע- לנורמה. והוא חוזה באופן פסימי
למדי שהמצב ימשיך ככה.
ומה עם מדינת ישראל? ובכן, מדינת ישראל למעשה נמצאת במצב חירום מאז... אממ.. בעצם מתמיד - כבר מקום המדינה. כן, כן, כחלק מהפתרון המשפטי למעבר ממדינת המנדט הבריטי למדינת ישראל,
הכנסת הזמנית (זו שהיתה אמורה להבחר שוב, לקבוע חוקה, ועוד כל מיני דברים פעוטים
שלא קרו עד היום) הפעילה את הקטגוריה המשפטית של מצב חירום לפי הגדרות המנדט,
כדי לאפשר לעצמה את הסמכויות הבטחוניות לנהל מלחמה, להקים ולגייס צבא, ולהשתית את
מדינת ישראל על יסודות של צדק, אמת, שלום אחווה, ובעיקר -המשפט העות'מאני והבריטי.
מצב החירום (וכאן אני כותב בלי בדיקה מקיפה של העניין אז תרגישו חפשי
לתקן אותי), אחראי לתופעות כמו שלוש שנים גיוס, הזכות של ראש הממשלה לעצור שידורי
טלוויזיה באמצע כדי למסור הודעה לאומה, ובעיקר מתיר לזרועות הביטחון לנקוט בכל מיני
פעולות תחת "הוראות שעה" ו"תקנות מצב חירום" למינן. מאז מצב
החירום מוארך על ידי הכנסת פעם בשנה למשך שנה ומדינת ישראל
ממשיכה להתקיים תחת מצב חירום. הסמכויות שיש לממשלה במצב הזה, מוגדרות בחוק יסוד
הממשלה, סעיף 39, שם כתוב למשל ש"תקנות שעת חירום כוחן יפה לשנות כל חוק,
להפקיע זמנית את תוקפו או לקבוע בו תנאים, וכן להטיל או להגדיל מיסים או תשלומי
חובה אחרים, והכל זולת אם אין הוראה אחרת בחוק" (באתר הכנסת)
הרבה בזכות האגודה לזכויות האזרח, שככל הנראה התחילה כבר ב1997 להציק לממשלה בעניין ועתרה לבית
המשפט העליון בבקשה לבטל את מצב החירום. מאז העתירה, הכנסת ומשרד המשפטים מנסים,
די לאט למען האמת, לבטל את תקנות מצב החירום. ב2012 בג"ץ דחה סופית את העתירה
של האגודה בטענה שיש התקדמות מספקת בכנסת ושהעתירה מיצתה את עצמה. ביום שני האחרון
( יג טבת, 16 לדצמבר) מליאת הכנסת אישרה הארכה נוספת של מצב החירום אך בחמישה חדשים בלבד - עד סוף מאי
2014. במסגרת הדיון במליאה מנה חבר הכנסת ניצן הורביץ חלק מהצווים
שהכנסת מאשרת כל שנה במסגרת תקנות מצב חירום: " אקריא צווים מגוחכים שאנו מתבקשים לאשר – צו על תחליף דבש, טיפול
בדגים, הוצאת בשר ודגים מבית קרור, בשר טחון חי ומתובל, יבוא
צעצועים, הפעלת רכבל, רכישת מונים למוניות, ייצור מספוא, ייצור דבש,
הדברת מזיקים...העניין לא מבדח". החדשות הטובות הן שוועדה בראשותו של אריה דרעי שמשותפת לועדת חוץ וביטחון ולועדת
החוקה של הכנסת עובדת על ביטול מצב החירום, ולפי ההודעה לתקשורת, הצליחה עד היום לבטל חוק
אחד ו104 צווים. חסרים עוד 10חוקים ו54 צווים כדי לסיים את התהליך.
אמנם גם יום העצמאות ה66 של מדינת ישראל יחגג תחת מצב חירום, אבל נראה
שלפחות במקרה של ישראל, מדינה שפעמים רבות משמשת (יחד עם המקבילה שלה – הישות הפלסטינית)
כ homo sacer של העולם, יש התקדמות לכיוון הפוך מהתחזית הקודרת
של אגמבן - לכיוון ביטול היוצא מהכלל ומצב החירום. ואם "חזרתו" של אריה
דרעי לפעילות הפוליטית לא מעודדת אותכן, אז מגמת ה "חזרה" או "התחלה"
של מצב רגיל ונורמלי בישראל אולי תיתן לכן טיפה של תקווה.
