יום שני, 18 ביוני 2012

נשים אתן חשובות, אבל מה לעשות שהאל הוא גבר...


במסגרת עבודה באוניברסיטה הגעתי לשני ההצהרות שלהלן – שתיהן מסבירות בתוקף למה פשוט אי אפשר שנשים ישמשו בקודש כמנהיגות רוחניות באופן רשמי. ובאופן לא ממש מפתיע, שתיהן מגיעות מגופים דתיים מוכרים מאוד בארצות הברית: הכנסיה הקתולית (מוכרת יותר) והיהדות האורתודוקסית (גם מוכרת, אמנם לרוב בצורה של חסידות חב"ד). רקע קצר – ב2010 היו מספר ניסיונות למנות נשים ככוהנות דת (priests ordain as) בכנסייה הקתולית בארה"ב, ובישוף אחד מרדן אפילו החליט, מסתבר, לקדש על דעת עצמו כמה נשים בלי להתייעץ בממונים עליו בארה"ב ובותיקן. ובקהילה היהודית, הרב אבי וייס שידרג את שרה הורביץ ממהר"ת לרבה (בקמץ ופתח) – או במילים אחרות סמך אשה כרב אורתודוקסי.
מעניין איך שתי ההכרזות תומכות ברעיון של שויון לנשים, ושוקדות להדגיש את חשיבותן המשמעותית לחיי הדת של הקהילה, אבל...
כל הכרזה (סליחה על הקטנוניות אבל כתובה, חתומה, ומוקראת על ידי גברים) מסבירה כי פשוט אין יכולת דתית למנות אותן ככוהנות-דת/רבניות. מצאו את ההבדלים

Resolution on Women's Communal Roles in Orthodox Jewish Life
Adopted Without Dissent by the 51st Convention of The Rabbinical Council of America

1) The flowering of Torah study and teaching by God-fearing Orthodox women in recent decades stands as a significant achievement. The Rabbinical Council of America is gratified that our chaverim have played a prominent role in facilitating these accomplishments.

2) We members of the Rabbinical Council of America see as our sacred and joyful duty the practice and transmission of Judaism in all of its extraordinary, multifaceted depth and richness – halakhah, hashkafah, tradition and historical memory.

3) In light of the opportunity created by advanced women's learning, the Rabbinical Council of America encourages a diversity of halakhically and communally appropriate professional opportunities for learned, committed women, in the service of our collective mission to preserve and transmit our heritage. Due to our aforesaid commitment to sacred continuity, however, we cannot accept either the ordination of women or the recognition of women as members of the Orthodox rabbinate, regardless of the title.

4) Young Orthodox women are now being reared, educated, and inspired by mothers, teachers and mentors who are themselves beneficiaries of advanced women's Torah education. As members of the new generation rise to positions of influence and stature, we pray that they will contribute to an ever-broadening and ever-deepening wellspring of talmud Torah, yir'at Shamayim, and dikduk be-mitzvot.  


U.S. Bishops’ Doctrine Chairman Welcomes Vatican Clarification On Ordination, Praises The Work Of Women In The Church   (July 15, 2010)

The seven sacraments are an integral and identifying part of the Catholic Church and the faith life of each Catholic. To feign any sacrament would be egregious. The Catholic Church through its long and constant teaching holds that ordination has been, from the beginning, reserved to men, a fact which cannot be changed despite changing times.

            All Catholics are called to Christian service. Women have responded with extraordinary generosity. Historically, women have had an essential role in the life of the Church. This is true especially through their volunteer work in parishes, their professional service and their membership in religious communities, lay movements and other organizations, where they serve in a range of areas such as health care and education.

            Today women serve in Church leadership positions at all levels. Women hold nearly half of diocesan administrative and professional positions—a fact that compares favorably to the U.S. workforce as a whole. Women also hold about one-quarter of the top diocesan positions, such as chancellor, school superintendent or chief financial officer. About 80 percent of lay parish ministers are women.

            The Church’s gratitude to women cannot be stated strongly enough. Women offer unique insight, creative abilities and unstinting generosity at the very heart of the Catholic Church. Their activity and determinative participation explains much of what makes the Catholic Church the powerful force for goodness and holiness that it is.  

--------

"Important Policy Decisions Taken at the Annual, 2010 Convention of the Rabbinical Council of America", , http://www.rabbis.org/news/article.cfm?id=105551.

"U.S. Bishops’ Doctrine Chairman Welcomes Vatican Clarification On Ordination, Praises The Work Of Women In The Church", http://www.usccb.org/news/archived.cfm?releaseNumber=10-140.  

יום שישי, 1 ביוני 2012

ניצחון פירוס : מימון שכרם של רבניות רפורמיות בישראל


ביום שלישי האחרון בשרו כותרות העיתונים על כך שלראשונה המדינה תכיר ברבנים רפורמים וקונסרבטיבים ותשלם את שכרם. הכותרת בהארץ מכריזה בשמחה על "הישג היסטורי לזרם הלא-אורתודוקסי, המדינה תכיר לראשונה ברבנים רפורמים וקונסרבטיבים ותממן את שכרם" ראש התנועה הרפורמית טוען שם גם הוא כי זו "פריצת דרך במאמץ לקידום חופש הדת בישראל". מבט מפורט יותר מראה כי לצד ההישג בכך שיתאפשר למועצות מקומיות לשלם את שכרם של רבנים רפורמים, המדינה לא הסכימה להכיר בהם כחלק מהממסד והתקציב למשכורתם לא יהיה מתקציב המשרד לשירותי דת (משרד הדתות ז"ל) המממן את שאר הרבנים היהודים (האורתודוקסים), קאדים מוסלמים, וכמרים נוצרים במדינת ישראל. למעלה מכך, הרבנים הרפורמים והקונסרבטיבים זכו בכינוי המעליב משהו "לא- אורתודוקסים" כנוי אשר מנציח את הטענה של בעלי היריבות האורתודוקסים של תנועות אלה המגדירים אותן בדיוק על דרך השלילה – לא אורתודוקסים, לא מאמינים, לא יהודים וכדו' – ולא על דרך החיוב.

בעוד אני מעריך את ההישג המשפטי הצנוע של העותרים, אני מרגיש כי ב"הישג" הזה טמונה גם אירוניה מסוימת, מכיוון שלדעתי בהישג המשפטי הזה התנועה הרפורמית ויתרה לכאורה על אחד העקרונות החשובים שלה של הפרדת הדת מהמדינה. כידוע, רובם של היהודים המזוהים עם התנועה הרפורמית בעולם נמצאים בארצות הברית, (ישנם גם רבים באירופה, דרום אמריקה, ואפילו ישראל אבל מספרית התנועה מבוססת על ארה"ב) שם העיקרון של הפרדת הדת מהמדינה הוא אחד העקרונות עליו נאבקים היהודים בערך מאז דרכה רגלו של היהודי הראשון על אדמת המושבות. הפרדת הדת מהמדינה העניקה ליהודים שוויון זכויות ואוטונומיה דתית המשוחררת מפיקוח וממימון המדינה. זו גם אחת הסיבות העיקריות לכך שיהודים בכל העולם יכולים לערוך בנפרד את החתונה הדתית ואת החתונה האזרחית שלהם, כמו גם את הגירושין והקבורה. עקרון ההפרדה בין דת ומדינה הוא אחד העקרונות עליהם שוקדים אנשי התנועה הרפורמית והקונסרבטיבית בישראל – מדינה בה לדת יש נוכחות ממוסדת ומוכרת בחוק, ובה לרבנות הראשית יש סמכות חוקית במידה רבה על נישואיהם וגירושיהם של כל היהודים בתוך מדינת ישראל. המדינה היא גם זו שמממנת את מוסדות החינוך הדתיים, ושירותי דת נוספים כמו לדוגמא –תשלום משכורות של רבנים.

במצע של התנועה הרפורמית בישראל, בסעיף הנוגע ליחסי דת ומדינה, כתוב כי "הפרדה מוסדית בין הדת והמדינה הנה תנאי הכרחי, על פי תפיסתנו, להשבת עולמה של היהדות ללב הציבור הישראלי, ובה בעת לחיזוק הדמוקרטיה הישראלית ברוח ערכי מגילת העצמאות". (הדגשה שלי). כלומר, התנועה תומכת בהפרדה של הדת מהמדינה, בדומה למצב בארצות הברית, והיא משוכנעת כי צעד כזה הוא שישיב את היהדות אל לב הציבור בישראל. 

והנה, החל מהשבוע, התנועה הרפורמית חוגגת את צירופה למערכת הישראלית של הזהות המוסדית בין דת ומדינה, את העובדה כי מדינת ישראל מצרפת את הרבנים הרפורמים לממסד הדתי! ומוכנה לשלם להם משכורות. אני תמה איך התנועה הרפורמית בישראל יכולה להמשיך ולהאבק עבור הפרדת דת ומדינה, כאשר היא בעצמה מוכנה לקבל מהמדינה תמיכה כספית במסגרת אותו ממסד אליו היא (היהדות הרפורמית) מתנגדת.

ולסיום - אירוניה נוספת. בתגובה לחדשות על ההכרה ברבנים רפורמים, הזהיר הרב יעקב אריאל – רבה של רמת גן המקבל תשלום מהמשרד לשירותי דת – כי לא יהיה מנוס מפירוק וארגון מחדש של הרבנות.
לפי כתבה בערוץ 7, הרב אריאל חושש לפגיעה במושג רב ול'טשטוש' ההבדל בין רבנים אורתודוקסים לבין רבנים לא אורתודוקסים, כלומר לכך שהציבור בישראל לא ידע לעשות את ההבחנה בין מה שלפי הרב אריאל הוא יהדות אמיתית לבין מה שלא. לפי הכתבה, הרב אריאל מעלה את האפשרות שהרבנות תתפרק ותתארגן מחדש כגוף עצמאי 'על בסיס קהילתי מובהק, כדי שיהיה ברור זאת היהדות בלבד'. הכתבה מסתיימת בספק תכנון ספק איום של הרב כי 'או שהמדינה תעשה את ההפרדה או שאנחנו נצטרך להתארגן בצורה אחרת'. במילים אחרות, דווקא הרב אריאל המהווה חלק מהממסד הדתי  - שהוא לפי החוק חלק בלתי נפרד של מוסדות מדינת ישראל, שוקל מול האיום שהוא מזהה לעבור למצב של הפרדת הדת מהמדינה, הפרדה אותה הוא לפתע מצפה שמדינת ישראל תבצע.

האם ההישג ההיסטורי של השבוע הוא כי התנועה הרפורמית קבלה הכרה ממסדית תמורת ויתור על העקרון של הפרדת הדת מהמדינה, או אולי שרבנים אורתודוקסים מוכנים לקבל הפרדה של דת ומדינה בתמורה לויתור על סמכותם הממסדית? 



----------------------------  
מצע התנועה הרפורמית בישראל http://www.reform.org.il/Heb/IMPJ/platform-source.asp
הכתבה באתר ערוץ 7 http://www.inn.co.il/News/News.aspx/238722