יעקב (אבינו כמובן) חוזר לעצמו, בלי סיוע מגנדלף

אחד הרגעים הדרמתיים ביותר בסיפור יוסף ואחיו, מתרחש לא במצריים אלא דווקא בכנען. המפגש הטעון והחד צדדי בין ילדיו של יעקב במצרים, בו יוסף מדבר והאחים מקשיבים, יוסף בוכה ואחיו המומים, יוסף מחלק פקודות והאחים מצייתים, איננו דומה לעוצמה של מה שקורה ליעקב (אבינו) במפגש עם השמועה על היותו של יוסף חי. אחרי שנים של אבילות ומרה שחורה, בהם יעקב לא מתפקד כאב, וכפטריארך של העם שמתחיל לצמוח ממנו. אחרי התנהגות של אבל המרוכז בעצמו ומתעלם מהסובבים אותו, יעקב שומע שיוסף חי ואחרי ההלם של הבשורה הוא חוזר לתפקד "ותחי רוח יעקב אביהם". 

לדעתי, סצינה קולנועית שמבטאת תהליך דומה היא הסצינה של "ריפוי תיאודן" כפי שבימה אותה פיטר ג'קסון בשר הטבעות. תיאודן - שליט מזקין שבנו נהרג במלחמה, יושב אבל על כס מלכותו ומתנהג בפסיביות מוחלטת בעוד הממלכה מסביבו נופלת בידים רעות - עובר תהליך של התאוששות הודות לביקור עוין של גנדלף ועוד כמה עוזרים בחצר המלכותית שלו. הרגעים בהם תיאודן משיל מעליו את הזקנה המוקדמת שקפצה עליו בגלל האבל, וחוזר לגלות בעצמו כוחות וסמכותיות, ממחיים בעיני אולי את מה שקרה ליעקב, בן אדם בכל זאת כבר לא כך כך צעיר ( 130 שנה פלוס מינוס) שהשמועה על יוסף נתנה לו את הכוח לאסוף את כל צאציאיו ולצאת למסע למצרים ממנו הוא כבר לא חזר.

(גם תיאודן אגב, לא חזר מהמסע שלו אל עבר המלחמה בשר הטבעות, ואולי מוסר ההשכל כאן לא מעודד יותר מדי... את זה אני משאיר לשיפוטכן הקוראות ולשאר חובבות טולקין למינן)

הנה הקישור לקטע ביוטיוב , בעיקר אחרי 1:48 http://www.youtube.com/watch?v=Y6wE2W3ag1g